החלטה בתיק בש"א 20283/06

1. כללי:

לפני בקשה למתן רשות להגן כנגד התובענה שהוגשה נגד המבקשים בסדר דין מקוצר, בהתאם לתקנה 202 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד (להלן: " התקנות").

2. הצדדים:

המבקש 1 (להלן: " דיאמנט"), שימש בתקופה הרלוונטית כמנהל המבקשת 2 (שני אלה להלן: " המבקשים").

המבקשים היו בעלי השליטה בחברת "דיור לעולה" (להלן: " החברה" או " דיור לעולה"). המשיב, הפעיל במועדים הרלוונטיים עסק למתן שירותי אשראי ומימון עבור חברות ויחידים.

3. העובדות הדרושות לעניין

3.1        המשיב הגיש לבית המשפט ביום 30.07.06 כתב תביעה בסדר דין מקוצר ובו עתר לחיוב המבקשים בתשלום סכום התביעה בסך השווה ל 1,000,000$ בתוספת ריבית, הפרשי הצמדה והוצאות.

3.2        בכתב התביעה נטען כי המבקשים לוו מהמשיב סכום בשקלים השווה ל 1,000,000$. לכתב התביעה צורף הסכם שנחתם בין הצדדים ביום 29.12.00 לפיו המבקשים חייבים למשיב את הסכום האמור שניתן להם על ידו (להלן: " ההסכם"). 

3.3        המשיב טוען כי המבקשים לא פרעו את החוב ובחלוף מועד האתראה לתשלומו, ומשלא סולק החוב, הוגש כתב התביעה נשוא החלטתי.

3.4               לבקשת המשיב, ניתן על ידי בית המשפט צו עיקול זמני על נכסי המבקשים במעמד צד

אחד, בש"א 17222/06.

3.5               המבקשים הגישו בקשה לביטול העיקול הזמני, בש"א 20286/06. לאחר דיון במהלכו נחקרו דיאמנט והמשיב על תצהיריהם, לפני כב' הרשם ברוך, ניתנה על ידו ביום 13.12.06 החלטה הדוחה את הבקשה לביטול העיקול הזמני (להלן " ההחלטה"). המשיב מסתמך בבקשה שלפני על חקירת דיאמנט בבקשה לביטול צו העיקול הזמני כמו גם על ההחלטה ולפיכך הודיע בפתח הדיון כי הוא מוותר על חקירת המצהיר.

4. עיקר טענות המבקשים:

4.1        לעמדת המבקשים הם לא חבים את הסכום נשוא ההסכם שכן מעולם לא קיבלו מידי המשיב כספים עבורם. לכל היותר, הלווה המשיב כספים לדיור לעולה, שהיא כאמור גוף בשליטתם שנקלעה לקשיים כלכלים והליכי פרוק במסגרתם גובש הסדר נושים המונע מהמשיב לתבוע את החוב מהם. המבקשים מפנים להוראות הסדר הנושים שאושר באסיפת הנושים ביום 15.6.00 (להלן: " הסדר הנושים") ואושר בהמשך על ידי בית המשפט ביום 12.7.00.

המשיב נמנה על הנושים הבלתי מובטחים של דיור לעולה, כמי שהלווה גם לה כספים, והגיש הוכחת חוב לנאמן. בסעיף 37.2 להסדר הנושים נקבע כי " לפי ההסכם יופטרו דיאמנט, קרובי משפחתו וחברות דיאמנט מכל חוב ודרישה שעילתה קודמת למועד חתימת ההסכם". המבקשת 2 נכללת בהגדרת " חברות דיאמנט" כאמור בסעיף ההגדרות להסדר הנושים, סעיף 19, בנספח ו' לו וסעיף 8.6 לפסיקתא. יוער כי במסגרת הסדר הנושים הוחרגו שלושה נושים בלבד, והמשיב אינו נכלל בהם, מכאן הטענה שהוא מנוע לפעול כנגד המבקשים.

המבקשים טוענים כי ככל שהמשיב נתן להם הלוואה, אזי היא ניתנה לדיור לעולה ולא להם, קודם להסדר הנושים ולפיכך, שעה שהוא הגיש הוכחת חוב לנאמן חוסה החוב תחת הסדר הנושים.

בהקשר זה נטען כי המשיב לא היה מהין להלוות להם כספים לאחר קריסת דיור לעולה נוכח הידיעה שלא יהיה ביכולתם להשיב את ההלוואה. המבקשים טוענים כי בכל מקרה הם לא קיבלו כספים מהמשיב לאחר הקשיים אליהם נקלעה דיור לעולה, בחודש ינואר 2000.

4.2               טענה  נוספת בפי המבקשים הינה שהם חתמו על ההסכם תחת כפיה, שעה שהמשיב הפעיל כלפיהם לחץ  בלתי כשר, לרבות איומים כי יפגע פיזית בדיאמנט ובני משפחתו.

4.3               המבקשים מפנים גם להעדר אסמכתאות בדבר ביצוע של תשלום כספים נשוא ההלואה, העדר תאור מדוייק של המשיב בתביעה בדבר נסיבות מתן ההלוואה, העדר הגיון בגרסת המשיב ועוד.